ברוכים הבאים לאזור המאמרים שלי. כאן תמצאו מאמרים בנושא זוגיות וריפוי עצמי
חשוב לי להדגיש שכל מה שאני משתפת במאמר הזה הוא מתוך הדעות והאמונות האישיות שלי כמטפלת זוגית.
יש כל כך הרבה מטפלים וגישות טיפול, ואנשים פשוט לא יודעים איך לבחור לאן ללכת ומה באמת מתאים להם. בחירת מטפל זוגי היא החלטה משמעותית במיוחד!
לא מעט אנשים הולכים למטפל רק בגלל המלצה מחבר או מפרסום כלשהו, בלי בדיקה מעמיקה אם אותו מטפל באמת מתאים לזוג הספציפי הזה. מטפל שהיה מצוין עבור החברים שלכם לא בהכרח יתאים גם לכם.
אני זוכרת זוג שהגיע אליי אחרי שעבר ארבעה מטפלים שונים לפניי. זה היה מצב קשה, כי מול מטפל אנחנו חושפים את החיים שלנו, את הדברים הכי פרטיים ורגישים. זה לא נוח לפתוח את הלב עם כל מטפל ואז להתאכזב, לעבור הלאה ולחפש מטפל אחר.
מצבים כאלה גורמים לייאוש, לחוסר אמון ותקווה שמשהו ישתקם. לפעמים צד אחד פשוט מאבד תקווה והזוג נפרד.
איך בוחרים מטפל זוגי בצורה נכונה? בעצם, אנחנו רוצים לעשות חקירה קטנה לפני שמגיעים למטפל. בחקירה הזו אנחנו בודקים ארבעה דברים מרכזיים:
את החיבור למטפל אפשר להתחיל לבדוק כבר ברשתות החברתיות, בפודקאסטים, ובתכנים שאותו מטפל מעלה. אני ממליצה במיוחד לצפות בסרטונים שלו ברשת, כדי שתוכלו ממש לראות אותו מדבר ולהרגיש האם אתם מתחברים אליו.
שאלו את עצמכם:
אם התשובה חיובית, עברו לשלב הבא.
כשתתקשרו למטפלים, רבים מהם יספרו לכם על שיטת הטיפול שלהם. יש המון שיטות עם שמות שונים שרובכם לא מכירים, והן עלולות להישמע לכם כמו סינית אם אתם לא מהתחום.
חשוב שתבינו שגישות הטיפול מתחלקות בעיקרון לשתי קטגוריות בסיסיות ושונות במהותן:
זו גישה שמתמקדת בעיקר בלהכיל את המטופל וליצור מרחב בטוח של אמון. בגישות האלה, המטפל בדרך כלל יהנהן בראש, יבין ויכיל את המטופל עם כל מה שהוא מביא, ידבר בטון שקט ורך ויעניק למטופל תחושת חום.
יתרונות: נעימה ומשחררת, המטופל יחווה שסוף סוף מישהו מבין אותו.
חסרונות: עלולה להיות כמו זריקת הרגעה – מגיעים פעם בשבוע, משתחררים, נרגעים, וממשיכים עד השבוע הבא. זה יכול להיות תהליך אינסופי שלא תמיד מייצר שינויים משמעותיים, ועלול ליצור תלות במטפל.
גישה שמעמתת את המטופלים עם האמת לגבי עצמם. המטפל לא תמיד יהיה רך והוא לא ינסה להרגיע אתכם. להפך, הוא עשוי מדי פעם להעלות את המתח ולתת לכם כלים להתמודדות מול קונפליקטים.
דוגמה: אישה שמתלוננת על בעלה שלא קשוב אליה – בגישה המעמתת אבדוק עם האישה מה התרומה שלها לכך שבעלה לא רוצה להקשיב לה. אולי היא מבקרת אותו הרבה פעמים? אולי לא תמיד נעים להיות בחברתה?
יתרונות: מסתכלת על שני הצדדים כתורמים לדינמיקה, יוצרת שינוי מהיר יותר, נותנת כלים להתמודדות עצמית.
איך לבדוק: שאלו את המטפל האם הטיפול מוגדר בזמן או שאין לו זמן מוגדר. כך תוכלו לקבל רקע על מהלך הטיפול ועל הגישה.
בדקו:
תרגילי הבית הם חלק קריטי בתהליך, כי בלעדיהם ייקח הרבה זמן להטמיע את השינויים. התרגילים עוזרים לדחוף את הצדדים קדימה לעבר השינוי והמטרות שלהם.
שימו לב שהמטפל שאתם מדברים איתו הוא אותנטי – הוא מדבר בגובה העיניים ולא נכנס לאיזה תפקיד סמכותי מלאכותי.
המטרה בטיפול היא שהמטפל יעזור לכם להגיע לאמת ולדרך המדויקת עבורכם, שיעזור לכם למצוא את התשובות מתוככם. כשהמטפל אותנטי, יהיה לכם קל להתחבר אליו ולהביא את עצמכם באופן מלא.
בחירת מטפל זוגי היא השקעה במערכת היחסים שלכם. כמה שחשוב לבחור מטפל מתאים ומדויק עבורכם, חשוב גם לא למרוח את הזמן עם התהליך הזוגי, כי גם זה עלול ליצור קרע גדול יותר במערכת היחסים.
אם אתם זוג שמחפש יחד מטפל, היכנסו לשיתוף פעולה. עשו את החקירה הזו יחד, בדקו לפי מה שדיברנו כאן, ואל תהססו להשקיע בתהליך הבחירה – זה יחסוך לכם זמן, כסף וייסורים מיותרים.
זכרו: הטיפול הנכון יכול לשנות את החיים שלכם. השקיעו בבחירה הנכונה מלכתחילה.
המאמר נכתב על ידי ליהי ארנון יעקב, מטפלת זוגית מומחית בזוגות על סף פרידה ויוצרת שיטת "גשר לקשר".
מאת: ליהי ארנון יעקב, מטפלת זוגית ויוצרת שיטת "גשר לקשר"
לא מעט מדברים על תקשורת מקרבת כמפתח לזוגיות מוצלחת, אך מה זה בכלל אומר ואיך מגיעים אליה? במאמר זה נצלול לעומקה של התקשורת האמיתית בין בני זוג ונבין איך ליצור חיבור כן ומרפא.
רבים חושבים שהבעיה של זוגות היא חוסר יכולת לדבר אחד עם השני. אך האמת שונה לחלוטין. הבעיה העיקרית נעוצה בכך שאנחנו מגיבים מתוך כאב רגשי. התגובה היא אוטומטית, ולכן היא תהיה לרוב תוקפנית, מתעלמת או מתגוננת – כולן יוצרות מאבק וריחוק במקום התקרבות.
התגובות האוטומטיות הללו מונעות מאיתנו ליצור את החיבור האמיתי שאנו כל כך משתוקקים אליו. במקום לבנות גשרים, אנו בונים חומות.
אנחנו יכולים ליצור התקרבות ולתקשר בצורה מקרבת רק כשאנחנו קרובים תחילה לעצמנו – לרגשות שלנו ולמה שמתרחש בעולמנו הפנימי. בזכות החיבור שלנו לעצמנו והיכולת לזהות "מה מכאיב בתוכי עכשיו? איזה כאב עלה בתוכי?", אנחנו יכולים לחשוף את זה לצד השני.
מעצם החשיפה הכנה של הכאב נוצרת הזדהות ואמפתיה בין בני הזוג. זוהי הבסיס לתקשורת אמיתית ומקרבת.
נקודה חשובה להבנה: הכאבים שאנו מרגישים בזוגיות הם כמעט תמיד כאבים ישנים, הקשורים לכאבי ילדות ולא להווה. כשאנו מחזיקים את ההבנה הזו, אנו יכולים להפריד בין מה שקורה כעת בהווה מול בן או בת הזוג שלנו, למה שקרה בעבר מול ההורים או דמויות משמעותיות אחרות.
שי ומייקל הם זוג שרבים על אותו נושא שוב ושוב. כששי שוכחת לקנות למייקל משהו שהוא מבקש ממנה – למשל את הגלידה שהוא אוהב בדרך הביתה מהעבודה – הוא מיד נכנס לתגובה תוקפנית כלפיה.
מה באמת קורה למייקל? עולה בתוכו כאב ישן של "לא רואים אותי", "אני לא מוערך". אם נתבונן במערכת היחסים שהייתה לו מול אמא, שם הוא חווה שאמא שלו לא התייחסה אליו, לא העניקה לו תשומת לב, והוא הרגיש שקוף.
בכל פעם ששי שוכחת לקנות לו מה שהוא ביקש, מציף אותו הכאב הישן: "אני שקוף, לא רואים אותי, אני לא חשוב". מי שמגיב באותו הרגע לשי זה לא מייקל הבוגר בן הזוג, אלא מייקל הילד הפגוע.
בטיפול זוגי אנחנו מעמיקים לתוך אותם כאבים ישנים – לא על מנת לחטט בעבר, אלא על מנת להבין מה קורה לנו באותה סיטואציה. שמייקל יראה את השורש של הכאב שהוא מרגיש מול שי, שהוא קשור לעבר מול אמא שלו. שהוא ידע לזהות את הכאב הזה ולתת לו מקום.
כך הוא לא יערבב בין המציאות העכשווית – מה שקורה מול שי – לבין מציאות העבר שהייתה לו.
אנחנו לומדים בטיפול לא להזדהות עם הכאבים הישנים שלנו, אולם גם לא להתעלם מהם – לתת להם מקום. כל אחד מבני הזוג, כאשר הוא מחובר לרגשותיו ויודע לתת מקום לכאבים שלו, ויותר מזה – להפוך להיות המבוגר המטיב עבור אותם כאבים ישנים ולשאת אותם – אז הוא יודע לתמוך בעצמו ולשחרר את הכאב במקום להגיב בתגובה אוטומטית תוקפנית.
כשבני זוג יודעים לעשות את העבודה הפנימית הזו, הם יוכלו לשבת יחד לשיחה אמיתית. מייקל יוכל להגיד לשי: "כששכחת את הגלידה זה הציף בי כאב ישן, מהתקופה שבה הייתי ילד ולא ראו אותי. לכן זה כל כך הפעיל אותי, מצטער שהשלכתי את זה עליך".
ושי תוכל להגיב לו בחזרה – אולי לומר לו כמה הוא חשוב לה ולתת לו אהבה. כך אנו מייצרים שיח אותנטי וכנה שמקרב בין הלבבות ולא סוגר אותנו ומרחיק.
כשמייקל הגיב לשי בצורה תוקפנית, הוא הגיב מתוך מנגנון הגנה של אותו ילד שהיה כל כך פגיע וחסר אונים, והחליט ש"יותר לא יפגעו בו ככה". אך מנגנוני ההגנה הללו, שהיו הכרחיים בעבר, הופכים למכשול בהווה.
אנחנו רוצים ללמוד לתקשר אחד עם השניה בצורה כנה ופתוחה, וכך נגיע לתקשורת שהיא באמת מקרבת.
תקשורת מקרבת מחייבת שנבוא עם לב פתוח. לשם כך אנו צריכים ללמוד לזהות מה מפעיל אותנו – אותם כאבים ישנים – לתת להם מקום, ללמוד לתמוך בעצמנו. ויותר מדויק לומר: ללמוד לתמוך בילדים הפנימיים בתוכנו, הכאובים והפגיעים, שהכאב שלהם נרשם ולא הלך לשום מקום. הוא עודו קיים בתוכנו.
לאחר ההתקרבות והחיבור לעצמנו ולילד הפנימי שלנו, אנו נוכל ליצור זוגיות מחוברת עם בן או בת הזוג.
תקשורת מקרבת אינה טכניקה שלומדים בקורס מהיר. זוהי דרך חיים שמתחילה בחיבור לעצמנו, בהכרת הכאבים הישנים שלנו ובלמידה להיות הורה טוב לילד הפנימי שבתוכנו. רק כשאנחנו יודעים לטפח את עצמנו, אנחנו יכולים לבנות יחסים אמיתיים ומקרבים עם האחר.
הדרך אולי לא פשוטה, אך הפרי מתוק: זוגיות של חיבור אמיתי, הבנה הדדית ואהבה כנה.
ליהי ארנון יעקב היא מטפלת זוגית מוסמכת ויוצרת שיטת "גשר לקשר" – גישה ייחודית המשלבת עבודה עם הילד הפנימי ופיתוח תקשורת מקרבת בזוגיות. ליהי מלווה זוגות בדרכם לחיבור אמיתי ומרפא.
אם אתם מחפשים להעמיק במסע ההתחברות לעצמכם ולבן/בת הזוג שלך, הקורסים הדיגיטליים שלי יכולים ללוות אתכם:
"מפתח הלב" – קורס דיגיטלי לנשים המעוניינות להתחבר לעצמן, לזהות ולטפח את הילדה הפנימית, וכתוצאה מכך ליצור יחסים בריאים יותר עם עצמן ועם הסביבה.
"זוגיות מחודשת" – קורס דיגיטלי לזוגות הרוצים ללמוד יחד את העקרונות של תקשורת מקרבת. בקורס זה אנו לומדים להתחבר תחילה לעצמנו, לזהות את הכאבים הישנים ולטפח את הילד הפנימי, וכתוצאה מכך ליצור חיבור אמיתי ומרפא עם בן או בת הזוג.
מאת: ליהי ארנון יעקב, מטפלת זוגית ויוצרת שיטת "גשר לקשר"
לא מעט זוגות מגיעים אליי לקליניקה עם פערים במיניות שלהם. אחד רוצה יותר והשני פחות, או שיש בעיות אחרות במיניות עצמה. חשוב שתדעו – כל הזוגות שנמצאים בזוגיות ארוכת טווח יפגשו בשלב כלשהו אתגר במיניות שלהם. זה טבעי ותקין לחלוטין.
אנחנו יצורים שונים – אישה וגבר, יש לנו צרכים שונים, אנחנו מתעוררים מינית בצורה שונה. בנוסף, אנחנו בני אדם מורכבים שמביאים איתנו זיכרונות, רגשות ומחשבות לתוך חדר המיטות.
זוגות עם ילדים שמנהלים בית משותף ומגדלים ילדים הם כמו מנהלי עסק. לעשות את ה"סוויץ'" מהורים לבעל ואישה במיניות – זה לא תמיד פשוט. יש לא מעט סיבות לאתגרים במיניות, אבל הנקודה היא שזה ממש תקין.
אל לנו לחיות בפנטזיה שמיניות היא משהו שפשוט צריך לזרום ולהיות קליל. האתגרים שאנו חווים במיניות הם הזדמנות להתפתחות.
לא מעט זוגות שמגיעים אליי ומתלוננים לגבי המיניות ביניהם, מתגלה בתהליך שאחד הצדדים מרצה את השני. וזה, לטווח הארוך, גורם לחוסר רצון של הצד המרצה להיכנס למפגש המיני.
הגיע אליי זוג כשהבעל מתלונן שיש ביניהם פערים במיניות – הוא רוצה יותר מפגשים מיניים והיא מסתפקת בפעמיים בחודש. הבעל סיפר שהיא אומרת לו שהיא עייפה, וכל פעם יש תירוץ אחר רק כדי לא להיכנס איתו למיטה.
שאלתי את האישה איך המיניות בשבילה עם בעלה, והאם היא נהנית. היא אמרה שכן, שאין בעיה במיניות עצמה, אלא שפשוט היא עייפה הרבה פעמים והיא לא אוהבת להיכנס למפגש המיני כשהיא עייפה ו"בחצי כוח".
"מה זה 'חצי כוח' בשבילך?" שאלתי. "מה יקרה אם תיכנסי איתו למיטה כשאת בחצי כוח?"
היא ענתה: "מה שיכול לקרות לי זה שאני אחשוב מחשבות, אני לא אהיה מרוכזת, אני אהיה כמו מנותקת מהסיטואציה, ואני פשוט ארצה להפסיק את זה מהר."
"כשאת מתנתקת ולא מרוכזת, את משתפת אותו?" שאלתי.
היא אמרה שלא, שהיא פשוט אומרת שהיא רוצה להפסיק, ואז הוא מתאכזב ממנה.
"ומה קורה לך כשהוא מתאכזב?" המשכתי לשאול.
"אני מרגישה שאני אשמה, שאני לא מספיק טובה," היא ענתה.
אמרתי לה: "מה היה קורה אם היית קשובה לעצמך, לגוף שלך, וברגע שהיית מתנתקת מהסיטואציה ולא מרוכזת, היית אומרת לו 'אני התנתקתי כרגע'?"
"כנראה שהוא היה יותר מבין מה קורה לי," היא השיבה.
פניתי לבעל: "איך היית מגיב אם היא הייתה משתפת אותך בזה?"
"הייתי שמח שהיא משתפת אותי," הוא אמר, "והייתי שואל אם יש משהו שאני יכול לעשות כדי לעזור לה לחזור."
חזרתי לאישה: "כשאת נכנסת למפגש המיני, במי את יותר ממוקדת – בו או בך?"
"אני ממוקדת בשנינו, אבל אני יותר ממוקדת בשאלה אם הוא יהיה מרוצה ממני," היא ענתה בכנות.
"כשאת נכנסת למפגש מיני עם מטרה ברורה שהוא יהיה מרוצה ממך, זה מפעיל עלייך לחץ, נכון?" שאלתי.
"כן, מאוד," היא הודתה.
"זאת אומרת שאת לא באמת יכולה להיות נוכחת ברגע ולהנות מהתחושות שלך, מהחיבור לעצמך ואליו, כי את עסוקה במחשבה על התוצאה – אם הוא מרוצה או לא. יכול להיות שבגלל הלחץ הזה את עייפה ולא רוצה להיכנס למפגש המיני?"
"כן, לגמרי יכול להיות," היא אמרה.
גיליתי שאותה אישה מרצה את בעלה בעוד תחומים בחיים, לא רק במיניות, וזה יצר אצלה עם הזמן תחושת תסכול וחוסר נראות. היא בעצם לא ממוקדת ברצונות שלה אלא ממוקדת בו. כך גם במיניות – היא ממוקדת בשאלות: איך לו יהיה? האם הוא נהנה? האם הוא לא יתאכזב? וזו אחריות כבדה על הכתפיים.
הזוג קיבל תרגיל: במפגש המיני הבא ביניהם, לשים לב כל אחד לעצמו – לתחושות, למה שטוב ונוח לו, לשתף אחד את השני ולהיות בתשומת לב מלאה לגבי מה שהם חווים. אם יש ניתוק מהסיטואציה, לשתף ולבדוק מה יעזור לחזור.
כשהם חזרו לפגישה נוספת, הם סיפרו על מפגש מאוד מיוחד ביניהם. היא נהנתה כי הייתה מחוברת לכך שהיא כרגע באה לקבל מתנה ולא לתת. היא הייתה מרוכזת בה ובתחושות שלה. וגם הבעל נהנה כי הוא הרגיש איתה חיבור. כשהיא הייתה מחוברת לעצמה, היא יכלה גם להתחבר אליו.
כשאנחנו מגיעים למיניות מתוך מקום של לרצות את הצד השני, אנחנו לא בהקשבה לעצמנו, וזה עם הזמן מייצר קישור במוח ש"מין זה לא נעים", "זה מלחיץ", "זה כבד", "זה מעייף".
אותה אישה הייתה עייפה רק מלשמוע על האפשרות להיכנס עם בעלה למיטה, מכיוון שזה היה עבורה מעייף לחשוב "איך אני מרצה אותו ועושה הכל שלא יתאכזב ושיהיה לו טוב". זו אחריות מתישה.
כשהיא באה למיניות ממקום אחר, שמחובר לעצמה, היא יכלה להתחבר אליו ולהנות.
אף אחד מאיתנו לא רוצה שיהיו איתנו רק כדי לרצות אותנו. כולנו רוצים את בני הזוג שלנו מחוברים לעצמם, נוכחים במפגש מולנו.
אם הראש עסוק במחשבות של "איך השני יגיב" ו"אם הוא יתאכזב או לא", אז אנחנו מתנתקים מהרגע ולא מחוברים. אנחנו כמו לא נמצאים כאן ועכשיו.
המפגש המיני, כל מטרתו זה החיבור בין השניים, ואי אפשר לייצר חיבור אם אין נוכחות. כשאין אותי, כשאני לא נוכחת, אני בעצם לא פה, ואז אין חיבור של שניים.
תגיעו למפגש המיני מתוך מקום שמכבד את עצמכם, מקשיב לעצמכם, לרצונות שלכם, למה שנכון ומתאים לכם באותו הרגע – מה נעים או לא נעים.
המפגש המיני הוא לא כדי להגיע למטרה או לאיזושהי מצוינות – המפגש עצמו הוא המטרה. כשאנחנו מחוברים לעצמנו בתוך המפגש, אנחנו מייצרים חיבור עם האחר, וזה מקרב וממלא אותנו.
המעבר ממיניות מתוך ריצוי למיניות מתוך רצון אמיתי דורש אומץ להיות נוכחים לעצמנו. במקום להיות עסוקים באחר ובשאלה אם הוא מרוצה, אנחנו לומדים להיות מחוברים לגוף שלנו, לתחושות שלנו ולרצונות שלנו.
זו לא אנוכיות – זה בדיוק מה שמאפשר חיבור אמיתי. כשאנחנו נוכחים לעצמנו, אנחנו יכולים להיות נוכחים עם בן או בת הזוג שלנו, וליצור מפגש מיני של חיבור, קירבה ואותנטיות.
ליהי ארנון יעקב היא מטפלת זוגית מוסמכת ויוצרת שיטת "גשר לקשר" – גישה ייחודית המשלבת עבודה עם הילד הפנימי ופיתוח תקשורת מקרבת בזוגיות. ליהי מלווה זוגות בדרכם לחיבור אמיתי ומרפא.
"זוגיות מחודשת" – קורס דיגיטלי לזוגות הרוצים ללמוד יחד את העקרונות של תקשורת מקרבת. בקורס זה אנו לומדים להתחבר תחילה לעצמנו, לזהות את הכאבים הישנים ולטפח את הילד הפנימי, וכתוצאה מכך ליצור חיבור אמיתי ומרפא עם בן או בת הזוג.
רוב האנשים חיים חיים שבהם הם מונעים על ידי רגשות, מחשבות ודחפים פנימיים שהם לא לגמרי מבינים או שולטים בהם. אנחנו מגיבים אוטומטית, נכנסים לקונפליקטים פנימיים, ולעתים מרגישים שאנחנו לא באמת מנהלים את החיים שלנו.
במקום להיות הנהג של הרכב, אנחנו יושבים במושב האחורי בזמן שחלקים שונים ברגשות שלנו לוקחים את ההגה. התוצאה? מלחמה פנימית, חוסר שקט, ותחושה של חוסר שליטה על החיים.
שיטת "גשר לקשר" מציעה דרך אחרת: להפוך ממנוהלים למנהלים של המערכת הרגשית שלנו.
דמיינו בית שבו בעל הבית ישן כבר תקופה ארוכה. בזמן שהוא ישן, כל אחד מהדיירים עושה מה שבא לו – יש רעש, בלגן, וחוסר סדר. כל דייר חושב שהוא האחראי והמנהל של הבית.
כך גם במערכת הרגשית שלנו: כשה"בעל הבית" הפנימי שלנו (העצמי האמיתי, האני העליון) לא מנהל באופן פעיל, חלקים שונים בנפש שלנו נלחמים על השליטה.
שיטת גשר לקשר מלמדת אותנו איך להעיר את בעל הבית הזה ולהפוך אותו למנהל הפעיל של המערכת.
בשיטת גשר לקשר, אנחנו מזהים שלושה חלקים עיקריים במערכת הפנימית שלנו:
זה החלק הרגשי שלנו – מקום הרגשות הטהורים, החלומות, הציפיות והפחדים. הילד הפנימי זקוק לאהבה, ביטחון והכלה. הוא יכול להיות שמח, עצוב, מפוחד או כועס, והוא זה שחווה את הרגשות בצורה הכי אמיתית וישירה.
זה החלק הרציונלי והביקורתי שלנו. הוא מנתח, בוחן ומזהיר על סכנות. לעיתים הוא חוסם אותנו מלהרגיש כדי להגן עלינו. דרכי ההגנה שלו לא תמיד נעשות בדרך מטיבה – הוא יכול להיות ביקורתי מדי, חרד מדי, או לנתק אותנו מהרגשות שלנו כדי למנוע כאב.
זה החלק החכם שלנו, שמשמש כמתווך בין החלקים הנמוכים האחרים – הילד והבוגר. ההורה המטיב בא לעשות סדר ביניהם, ליצור שלום כמו מגשר. הוא מכיל את הילד הפנימי ומנחה את הבוגר, וכך נוצרת הרמוניה בין החלקים בתוכנו.
כשההורה המטיב לא פעיל, הילד והבוגר נלחמים זה עם זה, יוצרים כאוס פנימי וקונפליקטים.
הצעד הראשון הוא לפתח "עין צופה" – יכולת להתבונן על המערכת הרגשית שלנו מבלי להישאב פנימה. אנחנו לומדים לזהות:
במקום להתמודד עם הרגשות שלנו כמו עם אויב, אנחנו לומדים לדבר עם החלקים השונים שלנו בחמלה ובהבנה. זה כמו להיות הורה טוב לילדים פנימיים – להכיל, להבין, אבל גם להנחות ולהציב גבולות.
כשאנחנו מפסיקים להילחם עם החלקים השונים שלנו ומתחילים לנהל אותם בצורה מטיבה, אנחנו מתחברים לחלק העמוק יותר בנו – העצמי האמיתי או האני העליון. זה החלק שיודע מה טוב בשבילנו, שמסוגל לקבל החלטות מתוך בהירות ולא מתוך פחד או רגשות קיצוניים.
כשאנחנו לומדים להיות המנהלים של המערכת הרגשית שלנו, כמה דברים משתנים:
השם מסמל את המעבר – את הגשר – מחיים של ניתוק פנימי וקונפליקטים לחיים של קשר. קשר לעצמנו האמיתי, קשר בין החלקים השונים שלנו, וקשר בריא יותר עם האנשים סביבנו.
הגשר הזה מאפשר לנו לעבור ממקום של מאבק פנימי למקום של הרמוניה פנימית.
התחלת המסע בשיטת גשר לקשר מתחילה בפיתוח המודעות העצמית. זה דורש:
שיטת גשר לקשר נולדה מתוך המסע האישי שלי. אחרי שחוויתי בעצמי את הכוח של הפיכה ממנוהלת למנהלת של המערכת הרגשית שלי, הבנתי שזה משהו שכולנו יכולים ללמוד.
זו לא סתם טכניקה – זו דרך חיים שמובילה למימוש עצמי אמיתי תוך יצירת הרמוניה פנימית שמשפיעה לטובה על כל היבטי החיים.
רוצים ללמוד עוד ולרפא את עצמכם על ידי שיטת גשר לקשר?
🎓 אני מזמינה אתכם לרכוש את הקורס הדיגיטלי בשיטת גשר לקשר – 9 שיעורים מעמיקים שילמדו אתכם להפוך להיות המטפלים של עצמכם.
📔 בנוסף, יש יומן מסע לרכישה בשיטת גשר לקשר – כלי מעשי ללווי אתכם בתהליך היומיומי של יישום השיטה.
קישורים לרכישה ופרטים נוספים באתר או בקשר ישיר.
המאמר נכתב על ידי ליהי ארנון יעקב, מפתחת שיטת "גשר לקשר" ומטפלת זוגית מומחית בליווי תהליכי ריפוי עצמי.
הילד הפנימי הוא עולם הרגשות שלנו – החלק הרך, הפגיע והאותנטי ביותר שלנו. זה החלק שחווה שמחה טהורה, אבל גם כאב עמוק, פחד ובדידות. הילד הפנימי הוא המקום שבו נמצאות כל החוויות הרגשיות שלנו מילדותנו – הטובות והכואבות כאחד.
עם השנים, רובנו למדנו להדחיק רגשות על מנת להימנע מכאב. זה היה מנגנון הישרדותי חיוני כשהיינו ילדים.
כשהיינו ילדים והרגשנו רגש כואב – פחד, כעס, עצב או דחייה – לא ידענו מה לעשות איתו. לא יכולנו להכיל אותו לבד, ולעיתים לא הייתה דמות מטיבה שתתמוך בנו, תכיל ותלמד אותנו איך להכיל את רגשותינו ולהתמודד איתם.
כתוצאה מכך, למדנו להדחיק את אותם הרגשות. אבל חשוב להבין – הם לא הלכו לשום מקום. הם עודם קיימים בתוכנו, ומנהלים אותנו.
עד שלא נדע לתת לילד הפנימי שלנו מקום, אנו לא נוכל ליצור מערכות יחסים בריאות. למה?
כי מי שינהל את התגובות שלנו כאשר נהיה מופעלים מול בן או בת הזוג יהיה הילד הפנימי הפצוע. והרי זוגיות זה לא לילדים – זה לאנשים מבוגרים.
ילדה שהרגישה דחייה בבית הספר תרגיש מול בעלה, בעבודה או במקומות נוספים דחויה הרבה פעמים. הרגש הזה היה כל כך כואב עבור הילדה, שכל פעם שהיא תרגיש את הרגש הזה היא תיכנס למצב של התגוננות. השיח יהיה מרחיק ולא מקרב.
אבל כשאותה אישה מזהה את הילדה הפנימית שלה שהרגישה דחויה, יודעת לתת לה מקום ומבינה שרגש הדחייה הזה הוא עדיין מהילדות – הוא לא קשור להיום – אז היא תוכל להגיב לבעלה בצורה אחרת ולא כתגובה אוטומטית מתגוננת.
כשהאישה מחוברת לילדה הפנימית שלה, כך היא יכולה ליצור חיבור עם בעלה. אולם אם היא לא מודעת ולא מחוברת לילדה הפנימית שלה, אז היא רחוקה מחלק שקיים בתוכה – וכך היא גם מתרחקת מבעלה.
העולם הפנימי שלנו משתקף החוצה. כך, כשאנו רחוקים מעצמנו, אנו נחווה ריחוק מבן או בת הזוג. לכן מאוד חשוב להכיר את החלקים בתוכנו, להתחבר פנימה, כדי ליצור מערכות יחסים בריאות וקרובות.
חשוב להבין שכל עוד אנו לא מחוברים לילד הפנימי בתוכנו ואנו ממשיכים להדחיק רגשות כפי שלמדנו מילדותנו על מנת לשרוד, אנחנו בעצם ממשיכים להתעלם מהילד הפנימי. וכך לא נוצר ריפוי.
הריפוי נוצר כאשר אנו מתחילים להיות מודעים לילד הפנימי. זה ממש כמו לשים פנס מואר על מקום חשוך בתוכנו – אנו הופכים את הצל לאור ומייצרים על ידי זה ריפוי.
בתהליך הטיפולי אנו לומדים:
כתוצאה, אנו הופכים להיות ההורים התומכים עבורו. הילד הפנימי מפסיק לנהל את התגובות שלנו, וכך נוכל להגיב לבן או בת הזוג בצורה עניינית, בהירה ומטיבה – ולא באופן שמייצר מאבק והתגוננות.
בנוסף, כשאנו מכירים את הילד הפנימי שלנו, אנו נזהה את כפתורי ההפעלה החוזרים אצלנו. כך נוכל לא להזדהות איתם, רק לזהות ולתת להם מקום.
לעיתים זוגות חושבים שהם יתחתנו ועל בן או בת הזוג לרפא את הכאבים הישנים שלהם. אפילו אם זו ציפייה לא מודעת, זה קורה הרבה. ואז הם מתאכזבים נורא, כי עם הזמן הבועה הזו מתנפצת תחת ההבנה שבן או בת הזוג לא יכולים לרפא.
להפך – הם הרבה פעמים לוחצים לנו על אותם פצעים. וזה לא במקרה! זה תכליתי, על מנת שאנחנו נתקן ונרפא את עצמנו.
היום זה רק מתפקידנו, בתור הבוגרים שאנו, לרפא את הילד בתוכנו ולהפוך להורה עבור אותו ילד פנימי כאוב.
כשאנו מתפתחים והופכים להיות ההורה של הילד הפנימי שלנו, אנו מרגישים עבור עצמנו עוגן. יש לנו בית פנימי יציב וחזק לחזור אליו.
אנו יכולים להרגיש כל רגש ועדיין לא להתרסק מכך. במקום זאת, אנו יכולים להיות שם עבור עצמנו, לתת לרגש לעבור כמו גל. אנו מרגישים בזרימה מול החיים ומבפנים.
כשאנו מחוברים לילד הפנימי שלנו ויודעים לתת לו מקום ללא שיפוט, אנו מפסיקים להגיב מתוך הילד הפצוע. במקום זאת, אנו מגיבים מתוך הבוגר הבוחר – מתוך בהירות ולא מתוך תגובתיות.
זה מאפשר לנו ליצור מערכות יחסים של בוגרים אמיתיים – יחסים שבהם כל אחד לוקח אחריות על הילד הפנימי שלו ולא מצפה מהשני לרפא אותו.
אחת התובנות החשובות בעבודה עם הילד הפנימי היא זיהוי כפתורי ההפעלה החוזרים שלנו:
כשאנו מזהים את הדפוסים האלה, אנו יכולים לבחור תגובה אחרת. במקום להזדהות עם הרגש ("אני דחוי"), אנו יכולים להכיר בו ("יש בי חלק שמרגיש דחוי כרגע").
העבודה עם הילד הפנימי היא לא חד פעמית. זה תהליך מתמשך של:
כשאנו עושים את העבודה הזו, אנו לא רק מרפאים את עצמנו – אנו גם מאפשרים לעצמנו ליצור מערכות יחסים אמיתיות, עמוקות ובריאות.
רוצים ללמוד איך להתחבר לילד הפנימי שלכם ולרפא את המערכת הרגשית?
🎓 בקורס שלי "גשר לקשר" אנו לומדים כיצד להתחבר לחלק של הילד הפנימי וכיצד להביא ריפוי למערכת.
הקורס כולל 9 שיעורים מעמיקים עם כלים מעשיים לעבודה עם הילד הפנימי, יצירת דיאלוג פנימי מטיב והפיכה להורה המטיב עבור עצמכם.
פרטים לרכישה באתר או בפנייה ישירה.
המאמר נכתב על ידי ליהי ארנון יעקב, מפתחת שיטת "גשר לקשר" ומטפלת זוגית מומחית בליווי תהליכי ריפוי עצמי וזוגי.
לא מעט זוגות אני פוגשת שמגיעים לקליניקה והם בזוגיות מאוד מורכבת, לפעמים אפילו מערכות יחסים רעילות. ועדיין הם נשארים יחד בכל מחיר. מבחינתם הפרידה היא לא אופציה, כי הם נורא מפחדים מזה.
מה הם מפחדים? הם מפחדים לפרק את הבית, מפחדים ממה יגידו, ובעיקר מפחדים מהמחירים שמשלמים כאשר עושים שינוי משמעותי כזה.
בתוך השינוי הזה יהיו רגשות מורכבים שיעלו – כמו תחושת כישלון, בדידות, חרדה מהעתיד. פרידה זה באמת סוג של מוות, כי בעצם אנו מסיימים דרך אחת ועוברים לדרך חדשה. זה כמו להיוולד מחדש, וזה מפחיד – לצאת אל הלא נודע.
התהליכים שלי מטרתם לעזור לזוג להתגבר על הקשיים, לבנות זוגיות טובה, מטיבה ובריאה שתתן להם סיפוק ואושר.
אבל כשזוגות שמפחדים מפרידה מגיעים אלי לקליניקה, ואני מזהה שהם נשארים יחד בעיקר מהפחד להיפרד – אני עושה משהו שיכול להפתיע: אני מעלה את הפרידה כאופציה על השולחן.
הם יכולים להיות נורא מופתעים. הרי הגענו לכאן כדי לא להיפרד, אז למה לדבר על פרידה כאופציה?
לפעמים אפילו אני אתן להם לדמיין איך זה יהיה כשיהיו פרודים. אני אשאל שאלות לגבי זה כדי לפתוח לזוג את האופציה הקיימת של פרידה.
זה באמת יכול להישמע מפתיע, אבל יש סיבה שאני עושה זאת.
הסיבה העיקרית היא שכדי לבנות זוגיות טובה ובריאה, אנחנו צריכים להיות בתוך הזוגיות הזו מתוך מקום של בחירה, ולא מתוך מקום של חוסר אונים.
כשאין לנו בראש אופציה לפרידה מרוב שזה מפחיד אותנו, אז אין לנו אופציות. אנחנו נותרים חסרי אונים מול הזוגיות שכרגע גורמת לנו סבל ומורכבות.
תחושת החוסר אונים מייצרת לאנשים יותר סבל ותחושה שהם נמצאים בכלא שאי אפשר לצאת ממנו. שאין להם שום דרך. וזה כמו לולאה שממשיכה את הסבל ולא מאפשרת לזוג להתקדם, לשנות, לשפר את הזוגיות.
כשאנשים מבינים שיש להם בחירה, שפרידה היא על השולחן והם לא בכלא, שתמיד אפשר לבחור אחרת – משהו בתוכם נרגע ויכול לנוח גם עם המצב הכרגע מורכב.
אבל כשאין את האופציה הזו, זה נראה שאנחנו הולכים לסבול כל החיים. וזה סוגר אותנו. אנחנו דרוכים, כועסים יותר וסגורים. כך נהיה גם סגורים לשינוי ולהתקדמות.
כשאנחנו בוחרים בזוגיות – עם הקושי והמורכבות – אנחנו בוחרים לצאת למסע של שיקום יחד. לאחר שיחד בטיפול התגברנו על הפחד הנורא שנקרא פרידה והבנו שזה אופציה קיימת, רק אז אנחנו יכולים באמת להתמסר לתהליך ולבנות את הזוגיות שלנו בצורה בריאה וטובה.
אף אחד מאיתנו לא באמת רוצה לסבול, אבל אנחנו מרוויחים רווח משני מלהישאר יחד למרות שאנו סובלים. והרווח כאן הוא לא לצאת מאזור הנוחות, להישאר במוכר והידוע, ולא לצאת אל הלא נודע.
מה עדיף – לכאוב קצת לאחר פרידה, או לסבול כל החיים בזוגיות לא טובה?
כשיוצאים אל הלא נודע, שם אפשר להתחיל לחיות באמת. אנחנו נולדים מחדש.
למטופלים שלי אני לא מייעצת להיפרד כדי להיוולד מחדש. אבל אני כן רוצה שהם יעשו פרק ב' עם אותו אדם.
זאת אומרת שהם יסכימו לעצמם להיפרד כביכול – ורק במחשבה – על מנת שיהיה אפשר להתקדם לעבר שינוי בזוגיות הנוכחית ולהפוך אותה למטיבה עבורם.
כדי לייצר שינוי, אנחנו צריכים להיות במקום של בחירה. ולכן מאוד חשוב שאופציית הפרידה תהיה על השולחן. תהיה שם כאופציה קיימת.
כך נוכל להשיג את הזוגיות שאנחנו חולמים עליה – גם יחד. לעבור את המורכבות העכשווית, להתגבר ולבחור כל יום אחד בשני מחדש. לבחור להתגבר, לבחור ללמוד אחרת, ולצעוד במסע משותף יחד לעבר זוגיות מטיבה יותר.
היה לי זוג בקליניקה שהם היו בטוחים שהם לא רוצים להישאר יותר יחד. שאין סיכוי לזוגיות. כשדיברנו בטיפולים, זיהיתי את הפחד שלהם להיפרד, למרות שהם בטוחים שאין להם סיכוי לקשר טוב יותר.
האישה אמרה כמה היא מרגישה חנוקה. האיש אמר כמה הוא מרגיש כלוא בתוך הזוגיות.
כשעבדתי עם הזוג הזה על לשים את אופציית הפרידה על השולחן, הם פתאום החליטו לבחור אחד בשנייה. לבחור לעבור תהליך של שיקום יחד, ולאחר התהליך לבחור שוב מה הם רוצים – להמשיך או להיפרד.
כשהזוג הבין שיש להם בחירה, הם יכלו להסתכל אחד לשני ולהגיד בכנות: "אני בוחרת כן להישאר ולעשות מאמצים שזה יצליח."
זה מזכיר לי את המוות. כשאנו לא חושבים על המוות ולא מבינים שזה אופציה שקיימת, אנחנו לוקחים את החיים כמובן מאליו. אולי גם דוחים דברים שאנו רוצים לעשות, נמנעים מדברים מסוימים. בעצם אנחנו לא תמיד חיים.
תראו אדם שהיה על סף מוות או עבר, חלילה, מחלה קשה – פתאום איך הוא השתנה ורק רצה לחיות, לעשות תחביבים, לאהוב את החיים. כי הוא הבין שהמוות יכול לקרות בכל רגע, ואז הוא יכול לבחור בחיים.
כשאין לנו עוד אופציה, אין לנו בחירה. אבל כשהאופציות קיימות, אנחנו יכולים לבחור.
כך גם בפרידה – כשהיא לא קיימת, זה כאילו אנחנו בכלא הזוגיות ואין לנו מוצא. אולם כשהפרידה קיימת כאופציה ויכולה לקרות, אנו יכולים לבחור מחדש בזוגיות הזו – עם כמה מורכבת שהיא תהיה. לבחור לשקם ולהמשיך את המסע.
וכל יום אפשר לבחור מחדש.
פרידה זה אולי נשמע מפחיד, אבל רק כשהיא על השולחן אפשר לשקם באמת. לחיות בזוגיות מתוך בחירה ורצון.
אם אתם במקום של פחד מפרידה, זכרו – אני לא מעודדת אתכם להיפרד. אני מעודדת אתכם לשים את האופציה על השולחן, כדי שתוכלו לבחור בזוגיות שלכם מתוך חופש ולא מתוך כלא.
כי רק כשיש לנו בחירה אמיתית, אנחנו יכולים לבחור באמת. ורק אז אנחנו יכולים לבנות זוגיות מתוך אהבה ולא מתוך פחד.
המאמר נכתב על ידי ליהי ארנון יעקב, מטפלת זוגית מומחית בזוגות על סף פרידה ויוצרת שיטת "גשר לקשר".